הלכה: לְאֵיכָן גּוֹלִין כול'. שָׁלֹשׁ עַייָרוֹת הִפְרִישׁ מֹשֶׁה בְּעֶבֶר הַיַּרְדֵּן. וּמִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ הִפְרִישׁוּ עוֹד שָׁלֹשׁ. אֵילּוּ וְאֵילּוּ לֹא הָיוּ קוֹלְטוֹת עַד שֶׁכִּיבִּישׁוּ וְחִילִּיקוּ. כֵּיוָן שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְחִילְּקוּ נִתְחַייְבָה הָאָרֶץ בַּשְּׁמִיטִּין וּבַיּוֹבֵילוֹת וְהָיוּ אֵילּוּ וְאֵילּוּ קוֹלְטוֹת. שָׁלֹשׁ עָרִים שֶׁהִפְרִישׁוּ בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֶל הָיוּ מְכוּוָּנוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עָרִים שֶׁהִפְרִישׁ מֹשֶׁה בְּעֶבֶר הַיַּרְדֵּן כִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁלְּכֶרֶם. אֶת חֶבְרוֹן בִּיהוּדָה כְּנֶגֶד בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר. וְאֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם כְּנֶגֶד רָאמוֹת בַּגִּלְעַד. אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל כְּנֶגֶד גּוֹלָן בַּבָּשָׁן. עַד שֶׁלֹּא הִפְרִישׁוּ שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם לֹא הָֽיְתָה קוֹלֶטֶת. הִפְרִישׁוּ קִרְיַת יְעָרִים תַּחְתֶּיהָ עַד שֶׁכִּיבְּשׁוּ אֶת שְׁכֶם. עַד שֶׁלֹּא הִפְרִישׁוּ קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל לֹא הָֽיְתָה קוֹלֶטֶת. הִפְרִישׁ גַּמְלָה תַּחְתֶּיהָ עַד שֶׁכִּיבְּשׁוּ אֶת קֶדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' שלש עיירות וכו'. תוספתא היא ריש פ''ב:
עד שלא הפרישו וכו'. טעות היא שהרי לא היו קולטות עד שלא הפרישו כולן וה''ג בתוספתא ואע''פ שהפרישו שכם בהר אפרים לא היתה קולטת הפרישו קרית יערים תחתיה עד שכיבשו את שכם ואע''פ שהפרישו קדש בגליל לא היתה קולטת הפרישו גמלה תחתיה עד שכיבשו את קדש דלאחר שהפרישו היו השאר קולטות והיא לא היתה יכולה לקלוט עד שיכבשוה והפרישו עיר אחרת תחתיה לפי שעה:
משנה: לְאֵיכָן גּוֹלִין לְעָרֵי מִקְלָט. לְשָׁלשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וּלְשָׁלשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁנֶּאֱמַר אֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְגוֹ'. עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרוּ שָׁלשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ שָׁלשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטו̇ת שֶׁנֶּאֱמַר שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה. עַד שֶׁיִּהְיוּ שִׁשָּׁתָן קוֹלְטוֹת כְּאַחַת׃ וּמְכוּוָּנוֹת לָהֶן דְּרָכִים מִזּוֹ לָזוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תָּכִ֣ין לְךָ֘ הַדֶּ֒רֶךְ֒ וְשִׁלַֹּשְתָּ֙ אֶת גְּב֣וּל אַרְצְךָ֔. וּמוֹסְרִין לָהֶן שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ בַדֶּרֶךְ וִידַבְּרוּ אֵלָיו. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף הוּא מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְזֶה דְּבַר הָרוֹצֵחַ׃ רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּתְּחִלָּה 6b אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט וּבֵית דִּין שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם. מִי שֶׁנִּתְחַייֵב מִיתָה הֲרָגוּהוּ וְשֶׁלֹּא נִתְחַייֵב מִיתָה פְּטָרוּהוּ וְשֶׁנִּתְחַיֵּב גָּלוּת מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ. אֶחָד מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶחָד הַמְרוּבֶּה בִבְגָדִים וְאֶחָד שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחָתוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ. לְפִיכָךְ אִימּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים מְסַפְּקוֹת לָהֶן מִחְייָה וּכְסוּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶן שֶׁיָּמוּתוּ. נִגְמַר דִּינוֹ וּמֵת כֹּהֵן גָּדוֹל הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה. אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל וּמִינּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו וּלְאַחַר מִיכֵּן נִגְמַר דִּינוֹ חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי׃ נִגְמַר דִּינוֹ בְּלֹא כֹהֵן גָּדוֹל הַהוֹרֵג כֹּהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם. וְאֵינוֹ יוֹצֵא לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה וְלֹא לְעֵדוּת מָמוֹן וְלֹא לְעֵדוּת נְפָשׁוֹת וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לֹו וַאֲפִילּוּ שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר שָׁמָּה. שָׁם תְּהֵא דִירָתוֹ וְשָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ וְשָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת כָּךְ תְּחוּמָהּ קוֹלֵט. רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם וּמְצָאוֹ גוֹאֵל הַדָּם רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר מִצְוָה בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם וּרְשׁוּת בְּיַד כָּל אָדָם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר רְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם וְכָל אָדָם אֵין חַייָבִין עָלָיו. אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם אוֹ עוֹמֵד חוּץ לַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה בְתוֹךְ הַתְּחוּם הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף. הָרַג בְּאוֹתָהּ הָעִיר גּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה. וּבֶן לֵוִי גּוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר׃ כַּיּוֹצֵא בוֹ רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָט וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ יֹאמַר לָהֶם רוֹצֵחַ אָנִי. אָֽמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן יְקַבֵּל מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
וכ''ג שהרג. ולא היה שם כ''ג אחר אינו יוצא מעיר המקלט לעולם:
לא לעדות מצוה. כגון לעדות החדש:
ר''ע אומר רשות ביד גואל הדם. להרגו לכתחילה וכל אדם אין להם רשות לכתחילה אלא אם הרגו אין חייבין עליו והלכה כר''ע והני מילי שיצא במזיד אבל יצא משם בשוגג אם הרגו בתוך התחום בין גואל הדם בין שאר כל אדם נהרג עליו ואם יצא חוץ לתחום בין גואל הדם ובין שאר כל האדם גולה על ידו:
הכל הולך אחר הנוף. אף אחר הנוף קאמר שאם היה עיקרו בתוך התחום של ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום הואיל ועיקרו לפנים שדינן נופו בתר עיקרו ולא מצי קטל ליה בנופו ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים שדינן עיקרו בתר נופו וכי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה בעיקרו נמי לא מצי קטיל לי' ומשום דבכולא גמרא שדינן נוף בתר עיקר איצטריך הכא למימר דלענין ערי מקלט זימנין דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא:
הרג באותה העיר. רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג גולה משכונה לשכונה בתוך העיר ואינו יוצא מן העיר מפני רציחה ראשונה שעליו:
ובן לוי. שהוא מיושבי העיר והרג בשוגג בתוך העיר גולה מעיר לעיר ואם הרג חוץ מערי הלוים וברח לעירו הרי זה קולטו:
שנא' וזה דבר הרוצח. בדיבור בעלמא סגי רוצח אני ואם אמרו לו אעפ''כ מקבל מהן:
נגמר דינו בלא כ''ג. שלא היה כ''ג בעולם:
מתני' לאיכן גולין לערי מקלט. וארבעים ושתים ערי הלוים נמי קולטות כולן אלא שאלו שש ערי מקלט קולטות בין לדעת שנכנס שם הרוצח לדעת שתקלטנו ובין שנכנס שלא לדעת ומ''ב עיר לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות ואם הרגו גואל הדם לשם פטור ועוד יש חילוק שבאלו שש ערי מקלט אין הרוצת צריך להעלות שכר דירת ביתו ובערי הלוים צריך להעלות שכר:
ומכוונות להם דרכים. שהיו עושין להן דרכים שיהיו מכוונות לערי המקלט שלא יהא הרוצח תועה בדרך ומקלט מקלט היה כתיב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם:
שמא יהרגנו. הגואל הדם בדרך:
וידברו אליו. מדברים לגואל הדם אל תנהג בו מנהג של שופכי דמים בשגגה בא מעשה זה לידו:
בתחלה. כלומר תחילת משפט כל הרוצחין אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט דכתיב וכי יהיה איש שונא לרעהו וגו' והכהו נפש ומת ונס וגו' וכתיב בתרי' ושלחו זקני עירו וגו':
ההורג כ''ג. ולא היה שם כ''ג אחר:
חוזר במיתתו של שני. שנגמר דינו בפניו והיה לו לבקש רחמים שיגמר דינו לזכות:
נגמר דינו. לגלות ואח''כ מת כ''ג הרי זה אינו גולה דכיון שעומד לגלות הוא מיתת כ''ג מכפר עליו:
שלא יתפללו על בניהן שימותו. והם פשעו בדבר שהיה להם לבקש רחמים על דורם שלא יארע בהם תקלה ולא בקשו:
ר' יהודה אומר אף משוח מלחמה. דקרא אחרינא כתיב לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן ורבנן כיון דלא כתיב בההוא קרא הכהן הגדול לא דרשי ליה אלא חד מהנך הוא והלכה כחכמים:
אף הוא מדבר ע''י עצמו. ואין ת''ח נזקקין לדבר לגואל הדם בעבורו אלא הוא טוען טענות עצמו ואין הלכה כר''מ:
ואחד שעבר ממשיחותו. שאירע פסול בכ''ג ושימש אחר תחתיו וכשנתרפא הכהן חוזר לעבודתו וזה השני עבר ממשיחותו במיתת כל אחד מאלו הוא חוזר אע''פ שהאחר חי דשלש פעמים כ''ג כתוב בפרשה:
ואחד המרובה בבגדים. לאחר שנגנז צלוחית של שמן המשחה לא הי' מתחנך להיות כהן גדול אלא בלבישת שמנה בגדים:
וְשִׁלַּשְׁתָּ֙. שֶׁיְּהוּ מְשׁוּלָּשׁוֹת. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא מֵחֶבְרוּן לִיהוּדָה כְּמֵחֵבְרוֹן לִשְׁכֶם וּמֵחֵבְרוֹן לִשְׁכֶם כְּמִשְׁכֶם לְקֶדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
כדי שתהא מחברון לדרום. כצ''ל וכן הוא בתוספתא:
נָֽפְלָה אַחַת מֵהֶן בּוֹנִין אוֹתָהּ מֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט. וּמְנַיִין אַף בִּשְׁאָר כָּל הַשְּׁבָטִים. תַּלְמוּד לוֹמַר שֵׁשׁ. שֶׁיְּהוּ מְכוּוָּנוֹת וְקוֹלְטוֹת כָּרִאשׁוֹנוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
נפלה אחת מהן. ה''ג בתוספתא' בונין אותה במקומה ומנין אף במקום אחר ת''ל שש ערים באותה השבט ומנין אף בשבט אחר ת''ל תהיינה שיהיו מכוונות וקולטות כראשונות:
הֶעָרִים הַלֵּילוּ אֵין בּוֹנִין אוֹתָן לֹא כְרָכִים גְּדוֹלִים וְלֹא עֲייָרוֹת קְטַנּוֹת אֶלָּא בֵינוֹנִיּוֹת. אֵין בּוֹנִין אוֹתָהּ אֶלָּא עַל הַשּׁוּק. אִם אֵין שָׁם שׁוּק עוֹשִׂין לְשָׁם שׁוּק. אֵין בּוֹנִין אוֹתָם אֶלָּא עַל הַמַּיִם. אִם אֵין שָׁם מַיִם מְבִיאִין לְשָׁם מַיִם. נִתְמָעֲטוּ דִיּוּרֵיהֶן מְבִיאִין אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן. אִם אֵין שָׁם אוֹכְלוֹסִין מְבִיאִין לְשָׁם כֹּהֲנִים לְוִיִים וְיִשְׂרְאֵלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
הערים הללו. ערי מקלט:
לא כרכים גדולים. שרוב העם נקבצים שם תמיד ויהא רגל גואל הדם מצויה שם ויארוב לו אם יוצא מחוץ לעיר:
ולא עיירות קטנות. לפי שאין מזונות מצוין שם:
אלא על השוק. כלומר שיהא שם שוק ומצוי למכור מזונות:
אם אין שם מים. כשנפל להם הגורל בימי יהושע:
מביאין לשם אמות המים. אח''כ נמשכין מנהרות אחרים:
אם אין שם אוכלוסין. סביבות הערים צריך שיהו אוכלוסין מצוין בכפרים וביישוב סמוכין להם שלא יבאו גואלי הדם מרובים על העיר בחיל:
אֵין עוֹשִׂין בְּתוֹכָן לֹא בֵית הַבַּד וְלֹא בֵית הְבְּצִירָה. דִּבְרֵי רִבִּי נְחֶמְיָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. אֵין מַפְשִׁילְין בְּתוֹכָן חֲבָלִים. וְאֵין עוֹשִׁין בְּתוֹכָן כְּלֵי זְכוּכִית בִּשְׁבִיל לְהַרְגִּיל אֶת הָרֶגֶל לְשָׁם.
Pnei Moshe (non traduit)
לא בית הבד ולא בית הבצירה. שלא יהיה רגל גואל הדם מצוי שם:
וחכמים מתירין. מפני שיש בהם חיי נפש:
אין מפשילין וכו'. בזה חכמים נמי מודים לו:
בשביל להרגיל. כלומר מחמת אלו הדברים יהא רגל גואל הדם מצוי לשם לפיכך אין עושין את אלו:
רִבִּי יוֹחנָן שָׁלַח לְרַבָּנִין דְּתַמָּן. תַּרְתֵּין מִילִּין אַתּוֹן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רַב וְלֵית אִינּוּן כֵּן. אַתּוֹן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רַב. יְפַת תּוֹאַר 7a לֹא הִתִּירוּ בָהּ אֶלָּא בְעִילָה רִאשׁוֹנָה בִּלְבַד. וַאֲנִי אוֹמֵר. לֹא בְעִילָה רִאשׁוֹנָה וְלֹא בְעִילָה אֲחַרוֹנָה אֶלָּא לְאַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְאַ֨חַר כֵּ֜ן תָּב֤וֹא אֵלֶ֨יהָ֙ וּֽבְעַלְתָּ֔הּ. אַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים.
Pnei Moshe (non traduit)
לא התירו. במלחמה אלא בעילה הראשונה בלבד:
וְאַתּוֹן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רַב. סָבוּר הָיָה יוֹאָב שֶׁקַּרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ קוֹלְטוּת וְאֵינוֹ קוֹלֵט אֶלָּא גַגּוֹ. שֶׁל שִׁילוֹ קוֹלֵט. וְשֶׁלְּבֵית הָעוֹלָמִים אֵינוֹ קוֹלֵט. וַאֲנִי אוֹמֵר. לֹא מִזְבֵּחַ קוֹלֵט וְלֹא גַגּוֹ קוֹלֵט לֹא שֶׁל שִׁילוֹ קוֹלֵט וְלֹא שֶׁלְּבֵית הָעוֹלָמִים קוֹלֵט. אֵין לְךָ קוֹלֵט אֶלָּא שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט בִּלְבַד. וְאֶיפְשַׁר יוֹאָב דִּכְתִיב בֵּיהּ תַּחְכְּמוֹנִי רֹ֣אשׁ הַשָּׁלִישִׁי הָיָה טוֹעֶה בַדָּבָר זֶה. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. לְסַנְהֶדְרִין בָּרַח. כְּהָדָא דְּתַנֵּי. הֲרוּגֵי בֵית דִּין נִכְסֵיהֶן לַיּוֹרְשִׁין. הֲרוּגֵי מַלְכוּת נִכְסֵיהֶן לַמַּלְכוּת. אָמַר יוֹאָב. מוּטָּב שֶׁאֵיהָרֵג בְּבֵית דִּין וְיִירָשׁוּנִי בָנַיי וְאַל יַהַרְגֵּינִי הַמֶּלֶךְ וְיִירָשֵׁינִי. כַּד שְׁמַע שְׁלֹמֹה כֵּן אָמַר. לְמָמוֹנוֹ אֲנִי צָרִיךְ. מְיָּד וַֽהֲסִירוֹתִי דְּמֵ֣י חִנָּ֗ם. אֵין מָמוֹנוֹ חִנָּם. וַיִּשְׁלַ֨ח בְּיַד בְּנָיָ֧הוּ וַיִּפְגַּע בּ֖וֹ וַיְמִיתֵיהוּ וַיֵּקַּבְּרוּהוּ בְּבֵית֖וֹ בַּמִּדְבָּֽר׃ וְכִי מִדְבָּר הָיָה בֵיתוֹ. אֶלָּא לְלַמְּדָךְ שֶׁכֵּיוָן שֶׁמֵּת יוֹאָב שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל נַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל כַּמִּדְבָּר. אִין תֵּימַר. שֶׁהָיָה בוּזֵז וּבוֹנֶה לָהֶן דֵּימוֹסִיּוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת. שְׁבָח. וְאִין תֵּימַר. שֶׁהָיָה בוּזֵז וּמַאֲכִיל חֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם. שְׁבַח שְׁבָחִים. וּמְנַיִין שֶׁהָֽיְתָה סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה אֶצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וְלֹא תַֽעֲלֶ֥ה בְמַֽעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִ֑י. וּמַה כְתִיב תַמָּן. וְאֵ֨לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם.
Pnei Moshe (non traduit)
אצל המזבח. בלשכת הגזית קרוב אל המזבח:
אין תימר. כלומר יש אומרים כך ויש אומרים כך ואם כמו אלו שאמרו שהיה בוזז משלל האויבים ובונה להם בית טבילות ומרחצאות שבח הוא לו ולהאומרים שהיה מתנהג לפרנס חכמים ותלמידיהם בזבח שבחים הוא לו:
כמדבר. שניטלו הטובות מהם שהיה יואב נוהג עמהן כדמפרש ואזיל מה הן הטובות:
מיד ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר וגו' והסירות דמי חנם אבל אין ממונו חנם. שאיני רוצה בממונו ויהיה ליורשיו:
לסנהדרין ברח. לא היה טועה בדבר זה אלא ברח לסנהדרין שהם ידונו אותו כדי שיהו נכסיו ליורשיו ודכתיב ויחזק בקרנות המזבח רמז הוא לסנהדרין שיושבין קרוב להמזבח כדלקמן:
אין לך קולט וכו'. כלומר אלא השוגג הראוי לערי מקלט ואין המזבח קולטו שיניחו אותו שם אלא מסירין אותו וגולין אותו לערי המקלט:
ולא גגו קולט ולא של שילה קולט כצ''ל:
סבור היה יואב. דכתיב ויחזק בקרנות המזבח:
[נִגְמַר דִּינוֹ וּמֵת כֹּהֵן גָּדוֹל הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה.] תַּנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. מִקְלָט מִקְלָט כָתוּב בָּפָרָשַׁת דְּרָכִים. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָרוֹצֵחַ רוֹאֶה אֶת הַכָּתוּב וְהוֹלֵךְ. אָמַר רִבִּי אָבוּן. כְּמִין יָד הָֽיְתָה מַרְאָה לָהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. ט֣וֹב וְיָשָׁ֥ר. לָמָּה הוּא טוֹב. שֶׁהוּא יָשָׁר. וְלָמָּה הוּא יָשָׁר. שֶׁהוּא טוֹב. עַל כֵּ֤ן יוֹרֶ֖ה חַטָּאִ֣ים בַּדָּֽרֶךְ. שֶׁמּוֹרֶה דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה. שָׁאֲלוּ לַחָכְמָה. חוֹטֵא מָהוּ עוֹנְשׁוֹ. אָֽמְרָה לָהֶם. חַ֭טָּאִים תְּרַדֵּ֣ף רָעָ֑ה. שָׁאֲלוּ לַנְּבוּאָה. חוֹטֵא מָהוּ עוֹנְשׁוֹ. אָֽמְרָה לָהֶן. הַנֶּ֥פֶשׁ הַֽחֹטֵא֭ת הִ֥יא תָמֽוּת׃ שָׁאֲלו לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. חוֹטֵא מָהוּ עוֹנְשׁוֹ. אָמַר לָהֶן. יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר לוֹ. הַייְנוֹ דִכְתִיב. עַל כֵּ֤ן יוֹרֶ֖ה חַטָּאִ֣ים בַּדָּֽרֶךְ. יוֹרֶה לַחַטָּאִים דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. כְּתִיב כַּצִּפּ֣וֹר לָ֭נוּד כַּדְּר֣וֹר לָע֑וּף כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כתיב כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא. צ''ל וכן איש נודד ממקומו הכתוב בספרי הדפוס ט''ס הוא ובפסוק אחר הוא:
שאלו לחכמה. על דרך דמיון כלומר מצד החכמה ומצד הנבואה לא היה להחוטא שום תיקון והקב''ה הוא שעושה לפנים משורת הדין ומקבלו בתשובה ולא עוד אלא שכל הרוצה להשיב מורה לו דרך לעשות תשובה שלימה וכתיקונה וזהו נכלל גם כן בדרשה דלעיל למה הוא טוב וכו' כלומר שמדה יתירה היא שהקב''ה מרב' ועושה לפנים משורת הדין במה שהוא מקבל התשובה ומורה גם כן דרך התשובה וזה הכוונה ולמה הוא ישר על המדה היתרה:
למה הוא טוב שהוא ישר. כלומר דקשיא ליה קרא דכתיב טוב וישר הוא והלא טוב וישר אינו שייך אלא אצל בני האדם כדדרשו חז''ל טוב זה בעיני השמים שהוא עושה כדין וישר זה לפנים משורת הדין והוא ישר בעיני האדם אבל כלפי מעלה הכל לפנים משורת הדין הוא עושה דמי יעמוד לפניו בדין לפיכך דריש הכי דטוב וישר הכל ענין אחד הוא ובאמת שכל מדותיו ברחמים ולפנים משורת הדין. למה הוא טוב שהוא הכל ישר ולמה הוא הכל ישר שהוא טוב ורואה שאין העולם מתקיים בדין כדמסיק ואזיל:
אמר ר' פנחס טוב וישר. איידי דאיירי שמורה הדרך לחטאים דריש ליה לכולא קרא:
כמין יד וכו'. ועל היד היה כתוב מקלט:
[נִגְמַר דִּינוֹ בְּלֹא כֹהֵן גָּדוֹל]. וְתֵמַר אָכֵן. תִּפְתָּר שֶׁהָיָה עֵת וְעוֹנָה. כַּיי דָּמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא. עִיתִּים הֵן לַתְּפִילָּה. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רִבּוֹן הָעוֹלָמִים. בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מִתְפַּלְּל אֵלֶיךָ תְּהֵא עֵת רָצוֹן. דִּכְתִיב וַֽאֲנִ֬י תְפִלָּתִֽי לְךָ֙ ׀ יְי עֵ֬ת רָצ֗וֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
ותימר אכן. אמתני' פריך דתני כדי שלא יתפללו על בניהם שלא ימותו ומה תועיל תפלתן והכתיב קללת חנם לא תבא:
תיפתר שהיה עת ועונה. כלומר שלפעמים יכול להיות שתקובל תפלתם בשעת עת רצון לקבל תפלת בני אדם ואפשר יהיה עת רצון אף לתפלתן של אלו כהאי דאמר ר' יוסי בן חלפתא עתים הן לתפלה שתקובל אף מאנשים כאלה וכן מצינו שביקש דוד רחמים על זה שתהא תפלתו בעת רצון לענות ושתהא מקובלת תמיד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source